החלטה בתיק בש"א 2515/07

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום קריות ( כב' סגנית הנשיא, השופטת א' בית נר) מתאריך 31.12.2006 בתיק א' 4431/03.

2.       בתביעה שהמשיב הגיש לבית המשפט קמא, עתר המשיב לכך שיינתן צו לסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין, הידועים כחלקה 23 בגוש 18898 שבתחום הישוב ירכא (להלן - " המקרקעין"), וכן עתר לכך שיינתן צו להרוס ולסלק את המבנה שנבנה על המקרקעין.

          בית המשפט קמא קיבל את התביעה, וזאת לאחר שמצא, כי בתאריך 2.7.74 המקרקעין נרשמו על שם מדינת ישראל במסגרת הליכי הסדר מקרקעין שהתקיימו בפני פקיד הסדר המקרקעין.

3.       למבקשים טענות שונות כנגד פסק הדין, וכנגד החלטת בית המשפט קמא מתאריך 9.1.2007 לצרף תשריט לפסק הדין, ולצד הערעור שהגישו, הגישו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה המונחת עתה לפני.

4.       לטענת המבקשים, אם פסק הדין יבוצע, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו. לעומת זאת טוען ב"כ המשיב, כי אין להיעתר לבקשה, שכן סיכויי הערעור קלושים.

5.       ראשית אעיר, כי מתעוררת שאלת סמכותו העניינית של בית משפט השלום ליתן צו להריסת המבנה הבנוי במקרקעין. בית משפט השלום מוסמך לדון בעניינים הנוגעים לשימוש ולהחזקה ככל שהדברים כרוכים בשמירת שלמות הנכס. ואולם, כאשר מתבקש צו הריסה, דבר המשנה את פני המקרקעין, הלכה פסוקה היא, כי הסמכות היא לבית המשפט המחוזי (וראו: רע"א 7166/02 פונטה נ' אברמוב (פורסם ב"דינים ועוד ...", והאסמכתאות שאוזכרו שם).

          עם זאת, נראה לי שעניין זה אינו מהותי בנסיבות המקרה, ולכך שני טעמים:

(א)     לאור הפסיקה העוסקת בתורת "התוצאה היחסית" (ויש הקוראים לה "הבטלות היחסית"), אין לומר שפסק דינו של בית המשפט קמא בטל מעיקרו, גם אם לכאורה היה נטול סמכות עניינית ליתן צו הריסה.

(ב)      אפילו אניח כי צו ההריסה ניתן בחוסר סמכות ואתעלם ממנו, הרי אין ספק שבית המשפט קמא היה מוסמך ליתן צו לפינוי המבקשים מהמקרקעין. על כן, אף אם לא היה נותן צו להריסת המבנה, והמבקשים יפונו מהמקרקעין, כי אז מוסמך בעל המקרקעין, כלומר המשיב, להרוס את שנבנה על מקרקעיו שלו.

6.       לעומת טענות המשיב, כי הוא נרשם כבעל המקרקעין במסגרת הליכי הסדר, ובעקבות פסק דין שניתן בבית משפט זה בתאריך 25.1.1966, על ידי כב' השופט א' פרידמן (כתוארו אז) בתיק הסדר ירכא/124, טוענים המבקשים כי הם ובני משפחתם מחזיקים במקרקעין מזה כ- 100 שנים.

          נראה כי טענה זו לא תסייע למבקשים, ונראה כי סיכויי הערעור קלושים. בתי המשפט נדרשו בעבר, פעמים רבות, לשאלת משמעותם של הליכי הסדר המקרקעין, הנעשים לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 (להלן - " פקודת ההסדר", אשר החליפה בנוסחה החדש את פקודת הסדר זכויות במקרקעין, 1937). בסעיף 81 לפקודת ההסדר נקבע, כי "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לעניין זה", ומתוך שלל פסקי הדין שניתנו ביחס לסעיף זה אזכיר פסקי דין בודדים:

(א)     בע"א 163/57 אדנין נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד י"ב, 1718, בעמ' 1724 נקבע (מפי כב' השופט מ' לנדוי):

"סעיף 43 לפקודת ההסדר (שהינו 81 לפקודה בנוסח החדש - מ.ש.) תואר על ידי מועצת המלך כבריח התיכון (Keystone) לשיטת ההסדר כולה. מגמת המחוקק הייתה שעם רישומה של זכות, הניתנת לרישום, בספר החדש לאחר ההסדר יתהווה כעין "לוח חלק" לגבי אותה זכות, והדרכים לסתירת הרישום בטענת זכויות, שמקורן מלפני פתיחת הספר החדש, הן צרות ביותר, כפי שעולה מסעיפי הפקודה ובעיקר מסעיף 66 (סעיף 93 לנוסח החדש - מ.ש.)."

(ב)      בע"א 24/60 חברת מייסדי חדרה בע"מ נ' קרן קיימת לישראל, פ"ד ט"ו 1638, בעמ' 1651 נקבע (מפי כב' הנשיא י' אולשן):

"דבר אחד ברור הינהו, משנגמר הסדר הקרקעות, אין לפתוח דפים מן העבר כדי להחיות את העיקומים, כלומר כדי להעלות מחדש את אי ההתאמה בין הרישום לבין המצב לאמיתו."

(ג)      בע"א 3701/93 אל הוזייל נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד ...") נקבע (מפי כב' השופט מר א' מצא):

"אכן, מעת שהושלם ההסדר, והזכויות שנקבעו בו נרשמו בפנקס המקרקעין, עניין לנו במקרקעין מוסדרים שהרישום מהווה ראיה חותכת לזכויות בהם. ומהוראת סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין - המכפיפה כלל רחב זה להוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודה, בעוד שאת הוראת סעיף 59 לפקודה אינה מזכירה כלל - מתחייב, ביתר שאת, כי מעת שנרשמו הזכויות על פי לוח הזכויות, אין עוד פתחון פה להשיג על תוכנו של לוח הזכויות כאמצעי עקיף לתקיפת הרישום."

          על כן, ומכיוון שהמקרקעין נרשמו על שם המדינה בשנת 1974, ובמסגרת הליכי הסדר המקרקעין, לא ניתן יהיה לשמוע טענות המבקשים ביחס לתקופה שקדמה למועד זה, שכן החל ממועד זה ואילך המדינה היא בעלת המקרקעין וכל שהיה קודם לכן עבר ובטל מן העולם.

7.       אף טענת המבקשים, כי החזיקו במקרקעין שנים רבות בעבר, ואף מאז שנת 1974 ועד עתה, ספק תסייע להם, וזאת לאור ההלכה הפסוקה המתייחסת לסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969.